לפני שידע היקום את האדם.
שררה דממה קוסמית באוקיינוס שנם.
טרם כל מרוצת השנים,
טרם החל גלגל החיים,
טרם נבנתה שרשרת המזון,
טרם נשמו את האוויר הראשון,
התקיים לו מאורע מדהים,
לא דמה לו דבר באותם המימדים,
התנגנה לה מנגינת החיים,
ורקדה היא על מי הים השקטים,
לא היה מי שיפריע לה,
רקדה מהזריחה עד השקיעה שהיו שלה,
הייתה היא המושא לחופש במלואה,
לא תדע מילה ארצית לספר,
לא נבראה המילה שתדע לתאר,
אנו מוגבלים לכל כך הרבה חוקים,
עיוורנו את עצמנו בכל כך הרבה שקרים,
עד מתי נמשיך להאמין שאנחנו חופשיים?
לא לשווא אמר הזר האלמוני,
שרק במותנו החופש עצמו יביא,
עד אז נמשיך את עצמנו לכבול,
עד אז נמשיך בשקרנו לטבול,
"מחפשי האמת התמידיים",
עשו לי טובה אנשים....
;){kind=link}