הרבה מחשבה הושקעה בבריאת העולם. [אם בכלל הייתה אחת].
צלילי הבריאה מהדהדים עד היום,
באגם בקצה היער,
בעלים המרשרשים במרגלות העצים,
ברוח שמלטפת את העשבים הזהובים,
בצרצרים שמצרצרים בלילות,
ביללת הזאבים מול אור הלבנה,
זמירת הציפורים בבקרים.
נפלאות הבריאה לא מסתיימות רק שם, הן ממשיכות גם לצורותיה המרהיבות,
בהרים המושלגים,
בשמש השוקעת מבעד לפרחים, ונכנסת אל המים החמימים שחיממה כל היום.
בעצי הברוש שעומדים ישרים, יחד, איתנים כל ימות השנה.
בים שצבעו נשקף מהשמיים הכחולים.
במדבריות האינסופיים שסופם לא נראה, ונראה כים דומם וזהוב נצחי.
בעמקים שהצמיחו צמחיות שלא נראות לעיני אדם.
בענף העץ הנושן ששוחה עם הזורם לאן שאמא טבע תקח אותו לגורלו.
אך כשבא האדם - הדבר לא ישתנה.
משום שהאל, אם יש ישות כזו, ברא את מה שברא בשבילנו.
שיקשיב לצללי הבריאה ויביט בנופיה המרהיבים.
כן. זוהי מתנתו הנצחית. והיא בשבילנו.
גם האדם יצר.
כשניגן על פסנתר ויצר מנגינה מרגיעה.
כשבנה את הסירה ששטה אל לב הים.
כשזרק את חוט החכה למים והמגע ביניהם הפיק צליל.
כשזרק את בול העץ לאח ושמע אותו מרשרש ומתפורר והריח מילא את אפו.
כשבנה בקתות מול אגם עגול.
כשבנה ארמונות באמצע ים מדברי שנראה ששום חי לא יוכל לחיות בו.
ואנו נהנים מאותם הדברים בזכות חושנו המופלאים.
לחלקנו הדבר נראה מובן מאליו - אך במחשבה שנייה, עלינו להודות על העובדה שאנחנו מסוגלים לצפות בנופים מדהימים בין אם הם מעשה האדם או מעשה הטבע.
לשמוע צלילים שאותם מפיק האדם ואותם משמיעה אמא טבע.
החושים שלנו הם בהחלט הדרך שלנו לחוות את העולם - להבין - לשקוע - לאהוב - לדעת - לראות - אלה הם אנחנו.
וכך תמיד נשאר. גזע שחושב שהוא יודע יותר ממה שצריך לדעת ויודע פחות ממה צריך לדעת.
החוש - הבסיס - ממנו הכול התחיל וממנו הכל הסתיים.
יום אחד אולי נבין, יום אחד אולי נפנים, אולי נשתנה.
אולי..........
אולי..........
;){kind=link}